<h1>רבינו יהונתן מלוניל — כתובות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[כתובות כ"ח ע"א] שהמקום הזה בית הפרס הוא, כלומר דקימא לן [אהלות פי"ז מ"א] החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס מאה אמה שכך שערו חכמים שהמחרישה מוליכה את עצמות המת ואע"ג דעצם כשעורה לא מטמא באהל חיישי' דילמא נגע או מסיט אותו עצם וקימא לן דעצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואם זה מעיד שנידש על ידי אדם כלומר דישה רבה ברגלים הרבה מהימנינן ליה ומטהרינן ליה דקיימא לן [פסחים צ"ב ע"ב] שדה שנחרש בו קבר ונדש אחר כן טהור ואי אפשר לעצם כשעורה שיהא נדש הרבה שלא יהא מכותת לגמרי או נדבק בפרסות הרגלים והוליכוהו למקום אחר דהא מדרבנן הוא דמדאורייתא לא היה לנו לחוש לכלום דבודאי כל העצמות המדובקות מכתתין לפחות מכשיעור בהולכת המחרישה אותם מאה אמה וחכמים חששו שמא נשתייר שם עצם כשעורה הילכך כשמעיד זה העד מה שראה בקטנותו שנידש מהימנינן ליה ואם עבר עליו נזיר ועושה פסח מטהרינן ליה דהימנוה רבנן בדרבנן.
